ריאיון ה'תש"פ עם לאה, בעלת סופר שיין תחפושות
תושבת: אשדוד
ילדים: עשרה, ארבעה נשואים
ותק: מאז ה'תשנ"ב
לימודים:
תמיד אהבתי אמנות ויצירה, תפירה למדתי אצל אמא שלי שלמדה את המקצוע באופן יסודי ב"אור החיים" לפני חמישים שישים שנה. בהמשך לקחתי קורס בתדמיתנות. האמת שמה שצריך זה הרבה אומץ. מספיק שיש רעיון ולצאת איתו לדרך. נהיים משופשפים עם החיים. גם את הבנות שלי אני שולחת ללמוד תפירה. שלוש בנות כבר עובדות בתיקונים. מי שאוהבת את זה, יכולה להרוויח מזה יפה. אני דווקא לא אוהבת תיקונים. לתפור בגד חדש? בשמחה. רוכסן שבור? עדיף לי כבר לתפור חצאית חדשה.
ככה הגעתי לתחום:
הייתי גננת במשך שלוש שנים עד שעברנו לאשדוד. הגעתי לפה עם שני תינוקות ואפס משרה. משכנתא יש, הבעל לומד. מה עושים? תמיד תפרתי קצת ללקוחות. פעם אפילו הכנתי ז'קטים לילדים ומכרתי. חשבתי אולי אתחיל לתפור תחפושות. אפילו לא בדקתי את השוק. היה נראה לי שיש רק תחפושות זולות מבדים פשוטים והחלטתי להכין סחורה איכותית יותר. מיד אחרי החגים התיישבתי ותפרתי לבד מאה ועשרים יחידות. עשיתי שלוש מכירות. באשדוד, אצל חמותי בירושלים ואצל אמי בבני ברק להפתעתי ("מה, אנשים לא עושים לבד?"), מכרנו את הרוב וגילינו שיש התעניינות.
שיטות:
לקחנו את מה שהרווחנו ומיד אחרי פורים קניתי בדים. הגדלנו את הכמות וחוץ מהמכירות, הבאנו לחנויות למכור. בהתחלה, כל מה שנשארו החזירו לי. בהמשך התנסיתי בשיטות מכירה שונות, וכשרצו אותי ואחרי שלמדתי קורסים באסרטיביות ואיך לעמוד על שלי, התחלתי למכור בלי לקבל חזרות". עם הזמן לאה למדה להכין תחפושות בהתאם לאופנה. "אופנה?" "תתפלאי".
אופנה:
"אז כן, יש דבר כה גם בתחפושות. "פעם למשל הכנתי תחפושת של שחמט לרעיון 'הרצים יצאו דחופים לפני המלך'. היום זה לא הולך. לעומת זאת, מנגנת הכנתי בארבע וריאציות מאז שהתחלתי. עשיתי הפסקה והשנה חזרתי עם שמלה מושקעת ויקרה. בכלל, כל שנה מתחדשים, כל פעם שיש השראה וסיעתא דשמיא מיוחדת, לפעמים שלושה עשר דגמים חדשים במכה ולפעמים שתי דגמים חדשים לשנה, דברים לא סטנדרטיים עם ביצועים מושלמים". במכירה היא מציעה מעל חמישים דגמים שונים, מיהודיים עד לאקטואליים או קלאסיים.
איכות:
אני לא מתפשרת על איכות. מתייחסת לתחפושות כמו לבגדים רגילים, בדים טובים, תפירה איכותית, אפילו רוכסן אני שמה הכי טוב ויקר. אני בוחרת בדברים הכי משובחים כדי שלא יהיה מצב שמשהו נתקע ונשבר. אני עומדת מאחורי המוצר. שנה אחת הייתי צריכה בד בצבע זהב מסוים, מצאתי בד מאוד יפה והמוכר שכנע אותי שהוא איכותי, ומה שקרה זה שהבד התפורר. כשגיליתי את זה, פרסמתי בעיתון מודעה והבטחתי תחפושת חדשה לשנה הבאה. הכי אני נהנית לשמוע משכנות, לקוחות ומכרות שמספרות לי שהנכדים לבושים עם תחפושת שקנו אצלי לפני שנים.
בתפקיד:
בהתחלה עשיתי הכול לבד. אחר כך גזרתי והבאתי למתפרות. היום למדתי להעביר סמכויות. אני קונה בדים, עושה את הבסיס ונותנת לגזרן. הוא גוזר ומתעסק עם המתפרות. הכול מולו. הוא צריך לדאוג שהסחורה תגיע אליי עם קולבים וניילונים מסודרים, כיום אנו מייצרים גם בחו"ל, תלוי בדגמים. גם במכירות – בהתחלה הייתי הולכת אישית לכל המכירות, נמצאת יומיים כאן ויומיים בעיר אחרת, וזה היה קשה. שלא לדבר על הילדים. חזרתי כל יום בשתיים בלילה, יועצת עסקית לימדה אותי שלא אני צריכה לעשות הכול. היום אני עושה שלוש מכירות בו זמנית ויש לי מוכרות כמעט קבועות, בנותי בעיקר. המכירות מתחילות מסוף חודש שבט עד ט אדר, בירושלים עד תענית אסתר.
תצוגה:
את המכירות הביתיות זנחה לאה לטובת שטחים גדולים יותר. "אני לוקחת אולמות כי אימהות באות עם כל הילדים. זו חוויה, יש ילדים שבוחרים לבד, יש כאלה שחושבים יחד ואימא אומרת 'בואי נראה מה הכי יפה לך', ויש אימהות שמחליטות בשביל הילדים שלהן. אני מכינה תצוגת תמונות והילד רואה ברור איך הוא הולך להיראות וכיף לראות את הזריחה בעיניים".
בבית:
אני מדגימה את התחפושות חלקם על הילדים. הם מופיעים בקטלוג ובתמונות של הפרסום וזה עושה להם כיף". אבל כשזה מגיע לתחפושות האישיות שלהם היא מודה שהמיצוי עושה את שלו. "אין לי סבלנות לתחפושות של הילדים. אני משתדלת לעשות כיף ושמח ומוותרת על העיקרון של כיתה א' – כלה, ג' – אחות, ופשוט נותנת להם לבחור ממה שנשאר אחרי המכירות. פעם, אחת הבנות רצתה להיות צלמת. ניסיתי לשכנע אותה שתיקח משהו יותר יפה. הבת של 'סופר שיין' תלך עם סתם תחפושות? אבל זה מה שהיא רצתה, אז הכנתי לה". אגב, למקרה והתעניינת, מעבירים אצלה תחפושות מילד לילד. ויש גם טיפ.
טיפ:
לא לזרוק את התחפושות לארגז. להתנהג אליהן כמו לבגדים. מומלץ לכבס מיד אחרי פורים ולהניח שיתייבשו טוב. שמלות תולים בארון, אביזרים מניחים בסלסלה על מדף נפרד ששייך לפורים, וחלקי תחפושות כמו הינומה מחברים לשמלה. ככה דברים לא הולכים לאיבוד. כובעים, כמו כובע של תחפושת חייל משמר המלכה האנגלי, למשל, ממלאים בשקיות ניילון פשוטות. שצורת הכובע תישמר".
הכי כיף:
הייצור. לחשוב על רעיון ולראות איך הוא מקבל צורה. והמכירה עצמה. להסתובב בין ילדים מאושרים שמודדים את התחפושות ומרוצים".
פרנסה:
הובטחה לי באשדוד משרה אבל מישהי אחרת זכתה במקום הזה, ה' רצה ככה ובזכות זה צמחתי". בין הצעדים היו כאלה שלא ממש הלכו. "לפני 10 שנים לדוגמה סגרתי חדר כושר שפתחתי באשדוד חמש שנים קודם. העסק דרש השקעה ועבודה יומיומית, להעסיק המון עובדים ולשלם לכולם, שכירות ועלויות רבות, ולא נשארה לי משכורת. מעבר לזה, לא הרגשתי שמחה בעבודה. אני אוהבת ספורט לעצמי אבל הרגשתי שאני מתעסקת עם גשמיות. אני לא מפחדת לסגור עסק כשצריך. "לא נעים מת מזמן".
ועוד:
בין השאר, לאה עסקה בייצור חלוקים. לפני 15 שנים הפסיקה. 'קראתי לזה 'סגנון'. הכנתי חלוקים איכותיים, ונשים לבשו ונהנו. היה לי מאוד קשה לעבוד בו זמנית בשני הדברים אלו היו שתי עונות טובות אבל מדי קרובות. איך שסיימתי עם פורים הייתי חייבת לעבור לערב פסח עם החלוקים. כשהיו כאלה שהתחילו ללכת עם לייקרה, אמרתי שאני לא מייצרת מה שלא אלבש מבחינת צניעות. חוץ מזה, בשלב ההוא, אז, חשבתי לעצמי: כמה כבר אפשר להמציא על שחור? רק אחר כך גיליתי שאפשר להמציא בלי סוף רק על שחור… אז לא התאים לי לרוץ אחרי האופנה, והרגשתי שהגיע הזמן לעצור. לא הפסדנו מזה, רק הפסקנו לייצר".
מתחדשים:
בשנת תשע"ה חזרתי לייצר חולצות וחצאיות בית לנשים ונערות עם השם ליידיס. השיווק הוא מהיצרן לצרכן ללא פערי תיווך. זה אומר: חולצה ליום יום 200 ולשבת 230, חצאיות ב-125-145 אורך רגיל ומקסי בעיצוב אופנתי עדכני עם דגש על סוג הבד והגיזרה שיהיו צנועים על פי ההלכה, ושגם יהיה נעים ללבוש וכביס. משנת תש"פ ייצרתי גופיות הנקה ייחודיות. נוח לכל העונות ומתחת לכל בגד. פותר בעיה של בגדים שלא מתאימים להנקה ושומר שתמיד תהיי מכוסה בצניעות. המכירות מתבצעות בירידים בערבי החגים ובקיץ. אני מפרסמת בכל המקומונים ויעידו אלפי נשים ונערות שלא מפסיקות ללבוש ליידיס. פתחתי גם אתר שאפשר להזמין בו בלחיצה כאן כדי שכל אחת תוכל לקנות מהבית".
